אני חוזרת לביתה של אימי בחיפה, לבית בו גדלתי. לעיתים רק נמצאת שם ומתבוננת ולעיתים מצלמת ללא הפסקה, יוצרת דיוקן אינטימי ומשפחתי של חיי היום יום שלה, ושל יחסיה עם אביה, סבא שלי. אני מצלמת אותה כדי לתת לה את המקום המגיע לה.
לאורך השנים היא לא הסכימה שאצלם אותה וכעת היא מאפשרת לי להציג אותה באור ייחודי ובוהק משלה.
יצירת הסרט מקרבת ומרחיקה אותנו בו זמנית, אני מסתכלת על אימי דרך המצלמה ורואה אותי. הצילום מאפשר לי להביט באופן ממושך עלינו מבפנים ומבחוץ, ובעיקר מעלה שאלות על יחסים במשפחה, על הפרידה הבלתי נמנעת מסבי, ועל הדמיון והשוני ביני לבין אימי.

​

בהנחיית ראובן קופרמן וערן ברק.